היסטוריית פיתוח של מכונות אופטומטריה

מאז גילוי עקרון סטרנר בשנת 1619, הוא יושם על אופטומטרים אוטומטיים רבים עד היום. לאחר 1759, הופיעה מכונת אופטומטריה סובייקטיבית, ורק במאה ה-20 הוצגו מכונות אופטומטריה אוטומטיות אובייקטיביות. אבל סוג זה של רפרקטומטר צריך להתאים את אזור הקרנת המטרה בצורה נכונה, ולא ניתן להרגיע ולהתאים אותו לחלוטין. תוצאות הבדיקה אינן מדויקות מספיק, ולכן היא לא זכתה לקידום נרחב.
עם התפתחות המחשבים האלקטרוניים, חלו גם התפתחויות חדשות בתחום האופטומטריה האובייקטיבית. מאז 1969, אופטומטרים אוטומטיים משתמשים באור אינפרא אדום כמקור האור ובמערכות אוטומציה אלקטרוניות כדי להתאים את הסטנדרטים החזותיים. הדיוק יכול להגיע ל-0.12-0.25D, והמכשיר המכני גמיש ומעודן, עם מספר פונקציות. הוא מצויד בתרשימים שונים של חדות ראייה והתקני התאמה, ויש לו את הפונקציה של מדידת סטייה וראיית סטריאו.
בשנים האחרונות, הפונקציות של רפרקטומטרים חדשים הפכו מושלמים יותר ויותר. יש להם לא רק פונקציות בדיקה סובייקטיביות, אלא גם יכולים לבדוק ולהתאים פונקציות, עם תוצאות מדויקות. הם סוג חדש של מנתח שבירה דו-עיני סובייקטיבי. סוגים שונים של רפרקטורים אוטומטיים הופיעו, כולל סוגים סובייקטיביים ואובייקטיביים. המתקדם ביותר הוא השימוש במקורות אור אינפרא אדום ובמכשירי מחשב אלקטרוניים בשילוב עם רפרקטורים אוטומטיים, הידועים גם בתור רפרקטורים מחשבים. שיטת הפעולה פשוטה, וניתן לקבל את תוצאות האופטומטריה המודפסות על נייר רישום תוך שניות. עם זאת, עלות הציוד יקרה יחסית, ושיתוף הפעולה של המטופל אינו טוב, מה שעלול בקלות להוביל לטעויות.